החלטה בתיק מ"ת 24735-04-12 - פסקדין

בפני בקשה למעצר עד תום ההליכים בהתאם לסעיף 21(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה- מעצרים) התשנ"ו- 1996.

כנגד הנאשמים, חסן בדוי ומועתז חסארמה (להלן: " המשיב 1" ו" המשיב 2"), הוגש כתב אישום הכולל שני אישומים.

במסגרת האישום הראשון, נטען כי ביום 12.2.12 יצאו המתלוננת ד"ש (ילידת 31.1.2000) והמתלוננת נ"מ (ילידת 4.11.2000) מקניון הצפון בעיר נהרייה, והחלו ללכת לכיוון פסי הרכבת. המשיב 1 ניגש לעברן והחל להפנות אליהן שאלות. המתלוננות שחשדו במשיב החלו להגביר את קצב הליכתם.  בהגיעם לקרבת פסי הרכבת התקרב המשיב 1 לעברה של ד"ש, משך את ידה וגנב ממנה פלאפון מסוג סמסונג גלאקסי. בגין מעשים אלו יוחס למשיב 1 עבירה של שוד, בהתאם לסעיף 402(א) לחוק העונשין, התשל"ז- 1977 (להלן: "חוק העונשין").

במסגרת האישום השני, נטען כי ביום 9.3.12, סיימו המתלוננים, אוריאל ולאוניד לעבוד בבית קפה בנהריה, והלכו לעבר בתיהם, עת כל אחד מהמתלוננים מחזיק בידו מכשיר פלאפון. המשיבים שהבחינו במתלוננים החליטו לשדוד המתלוננים. המשיב 1 קרא למתלוננים וביקש מהם לעצור, והמתלוננים עשו כדבריו. המשיבים ניגשו לעבר המתלוננים. המשיב 1 דרש מהמתלוננים למסור לידיו את מכשירי הפלאפון שלהם, והמתלוננים בשל פחדם מהמשיבים מסרו את מכשירי הפלאפון למשיבים. המשיב 1 נטל את מכשירי הפלאפון והחל בצוותא חדא עם המשיב 2, לברוח מהמקום בריצה. המתלוננים החלו לרדוף אחרי המשיבים וביקשו מהם לקבל רכושם בחזרה. בשלב זה המשיב 2, הסתובב לעבר המתלוננים, סטר לאוריאל בפניו ואיים על המתלוננים שידקור אותם אם ימשיכו לעקוב אחריהם. בגין מעשים אלו יוחס למשיבים עבירה של שוד בנסיבות מחמירות, בהתאם לסעיף 402(ב) לחוק העונשין.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה למעצר המשיבים עד תום ההליכים נגדם.

המבקשת, הפנתה לראיות לכאורה הקושרות המשיבים למעשים המיוחסים להם, וכן טענה לקיומה של מסוכנות, בהתחשב בנסיבות ביצוע העבירות, קיומה של שיטתיות בביצוע, וכן בהתחשב במאפייני קורבנות העבירה, עת המשיב בחר בבנות קטינות לצורך ביצעו עבירת השוד. כך גם נטען לקיומו של חשש לשיבוש הליכי משפט. לנוכח האמור ביקשה המבקשת להורות על מעצר המשיבים עד תום ההליכים נגדם.

בא כוח המשיב 1 הסכים לקיומן של ראיות לכאורה, אם כי טען כי המדובר בעבירות שהאלימות שהופעלה בה הינה מהרף הנמוך, דבר המפחית מחזקת המסוכנות המתלווה למעשים אלה. בצד זאת הוסף כי המדובר בבחור צעיר בשנים, שאין לחובתו כל הרשעה פלילית קודמת, ושחווית המעצר עד כה חדדה בפניו את חומרת מעשיו והשלכות המעצר במידה ויפר תנאי מעצרו.  משכך הוצע בעניינו של המשיב חלופת מעצר בבית הוריו בפיקוח מלא וצמוד מצד שני הוריו ואחותו.

בא כוח המשיב 2, הסכים גם הוא לקיומן של ראיות לכאורה. בעניינן המשיב 2, הודגש כי הוגש נגדו אך אישום 1. כך גם נטען לקיומו של ספק בעניין קיומה של עבירת שוד באישום השני, ונטען אך לקיומה של עבירת גניבה. מכל מקום לגישת בא כוח המשיב 2, לא עולה שום מסוכנות מהמשיב 2. מעבר לכך נטען כי המשיב 2 הוא בחור צעיר בשנים שאין לחובתו כל עבר פלילי. כך גם נטען כי בנסיבות העניין לא עולה חשש לשיבוש הליכי משפט , שכן אין היכרות בין המשיבים למתלוננים. לנוכח האמור ביקש בא כוח המשיב להורות על שחרור המשיב לחלופת מעצר בבית הוריו בפיקוחם הצמוד של הוריו ואחותו.

דיון ומסקנות

לאחר בחינת הראיות שהונחו בפניי, אני סבור כי ישנן ראיות לכאורה בתיק, שיש בהן להצביע על אשמתם של המשיבים, כמיוחס להם בכתב האישום.

כאמור, הצדדים אינם חולקים על קיומן של ראיות לכאורה, להוכחת המסכת העובדתית המיוחסת למרשיהם, אם כי העלו הסתייגויותיהם ביחס לעבירות המיוחסות למרשיהם. 

המשיב 2, מסר במסגרת הודעתו: "... תוך כדי חסן לקח משני הבחורים את הפלאפונים שלהם... ואז חסן נתן לי את הפלאפון... ואז באנו לברוח וראיתי את שני הבחורים רודפים אחרינו ואז אני ניגשתי לאחר הבחורים ונתתי לו סטירה  לפנים שלו ואחר כך איימתי עליהם אמרתי להם שאם הם [י]רוצו אחרינו אני אדקור אותם..." [הודעה מסומן 7 ש' 10- 13].

כך גם המשיב 1, במסגרת הודעתו מיום 10.4.12 הודה כי ביצע את שני המעשים המיוחסים לו בכתב האישום, וזאת כמתואר בכתב האישום [ראו הודעה מסומן 6].

על פני הדברים המעשים המיוחסים למשיבים מקימים עבירה של שוד, כפי המיוחס להם בכתב האישום.

המתלוננת ש"ש מסרה כי המשיב 1 " משך לי את היד מהכיס לקח את הפלאפון שלי וברח בריצה" [הודעתה מיום 12.2.12 מסומן 1 ש' 9- 10].

כמתואר על ידי המשיבים עצמם ובהתאם להודאתם, במקרה השני המתואר בכתב האישום, הם לקחו את הפלאפונים מהמתלוננים לאחר שהמשיב 1 התעמת עם אחד המתלוננים וככל הנראה הפחידו. כך גם כי בהמשך ולאחר שהמשיבים לקחו הפלאפונים וראו המתלוננים אחריהם בדרישה לפלאפונים, המשיב 2 הפעיל עליהם כוח ואיים עליהם.

המשיבים פעילו כוח מיוחד לצורך נטילת הפלאפונים, וכן נטרלו את כוח התנגדותם של המתלוננים. מכאן כי מעשי הכוח שבוצעו, הקימו את מעשה הגניבה באלימות, ובכללם הקשר הסיבתי הפנימי בין הפעלת הכוח לגניבה [נא עיינו בע"פ 5299/92 הררי נ' מ"י , מט(3) 485]. בהתאם כי ייחוס עבירת השוד למשיבים בדין יסודה.

מעשי המשיבים מקימים עילת מעצר מסוג מסוכנות, כך המשיב 2 הפעיל אלימות נגד המתלוננים ואיים עליהם בדקירתם. המשיב 1 גילה התנהגות פורצת גבולות החוזרת על עצמה. משכך הן בהתחשב בסיכון לערך המוגן בעבירה לנוכח מעשי המשיבים, והן לנוכח קיומו של סיכון להישנות המעשים, מתקיימת עילת מעצר מסוג מסוכנות.

עם זאת אינני סבור כי רמת המסוכנות במקרה זה היא במדרג הגבוהה. המעשה המיוחס למשיבים לא בוצע באלימות חמורה, וכן לא בוצע בשימוש בנשק חם או קר.